הציור עבורי הוא דרך להתמודד עם שאלות של קיום, זהות וגבול. גבולות פיזיים ולא מוחשיים מעסיקים אותי, כמו גם הזמן עצמו ככוח שמרחיק עבר אישי וקולקטיבי והופך אותו לבלתי נגיש. אני חיה ברמת הגולן, במרחב טעון גיאוגרפית ותרבותית, והמרחב הזה מזין את גוף העבודות המרכזי שלי, העוסק בסביבת הגולן ובשאלות על שכנות, נפרדות והאופן שבו בני אדם וחברות מסמנים קווים ביניהם.
בגוף עבודות מקביל אני חוזרת אל בני משפחתי ואל הילדות שלי דרך דימויים מצולמים. הציור מאפשר לי לנסות לאחוז בזמן שאבד, להתעכב על פרטים של אנשים יקרים לי, גם כשהם משתנים או נעלמים. דרך יצירת הדימוי אני בוחנת האם ניתן לשמר זיכרון, או לפחות להאט את שחיקתו.
בשני המקרים, העבודה שלי נשענת על צילום כשלב הכרחי בתהליך. אני יוצאת לשטח, בוחרת פריימים ומצלמת או בוחרת דימויים מתוך האלבום, ואז חוזרת אל הסטודיו כדי להתחקות אחר הדימוי דרך צבע. שפת הצילום נוכחת בציורים במודע, ההתייחסות למה שהיה שם בוודאות, ומונצח באמצעות הצילום. הרובד הצילומי משמש כמחיצה שמייצרת מרחק ובו בזמן מאפשרת לי ביטחון לעסוק בנושאים טעונים באמצעות הריאליזם. בצבעי שמן אני מחפשת את הדימוי דרך הנחה וגריעה איטית של צבע, האיכות הפיסולית שלהם מטעינה את הדימוי במשקל פיזי בנוסף לזה הרעיוני. בצבעי מים הדימוי נוצר באופן מהיר, מיידי כמעט, אך הצבע עצמו נטול גוף ומותיר את הדימוי כבבואה שאי אפשר לאחוז בה.
הציורים נראים ריאליסטיים, אך הריאליזם הוא תוצאה של חיפוש ולא מטרה. אני מציירת מתוך צורך להגיע למהות או להבין דבר מה שנמצא מעבר להישג ידי: מקום, אדם או אחר שלא אוכל להגיע אליו באמת. הציור הוא גם אמצעי לנבירה עיקשת בפרטים דרכם אני מנסה לראות אחרת, ולהציע לעצמי אפשרות של ראייה פעילה ועמוקה יותר, גם אם היא נידונה מראש לכישלון.